בני משפחתי
ראיון עם אמי רויטל
שמי רויטל נולדתי ב5.4.1975 בבית החולים "מאיר" בכפר-סבא. יש לי 4 אחיות ואח אחד. אחותי הגדולה נעמי נולדה ב-1,972 כעבור שלוש שנים ,נולדתי אני ב-1,975לאחר מכן נולדה אחותי פרח ב-1,976, וכעבור שנה נולדה אחותי ענבר ב-,1,977 ולאחר שנה נולדה אחותי איילה ב-1,978, אחי הקטן נולד לאחר שש שנים ב-1,984.
כולנו נולדנו בכפר-סבא בבית החולים מאיר. שם משפחתי לפני הנשואים היה דניאל.
בצעירותי הייתי ילדה מאוד חברותית ואהובה על כולם, אהבתי מאוד מפגשים חברתיים, ובילויים בשעות הפנאי.
למדתי בבית ספר יסודי רמז בכפר-סבא סיימתי בהצטיינות, לאחר שש שנים עברתי לחטיבת שז"ר בכפר-סבא וגם סיימתי בהצטיינות ,למרות הקשיים שהיו לי הגעתי להישגים גבוהים בלמידה , והכול בכוחות עצמי.
לאחר שלוש שנים למדתי בתיכון שפירא שנחשב לתיכון ברמה גבוהה.
לאחר שסיימתי את לימודיי אבי חלה ,ולהורים היה עסק בכפר-סבא ההורים אילצו אותי לא ללכת לצבא ולעזור בעסק לטובת פרנסה ,לא הייתה לי ברירה אלה לתפוס את העסק ולנהל אותו ,משם לקחתי את כול הניסיון לחיים והבגרות.
בגיל 22 החלטתי לסגור את העסק ולחיות חיים נורמטיביים, אבי מאוד כעס הבטחתי שאמצא עבודה ויעזור בפרנסת המשפחה, וכך היה.
אבי נולד בעיראק בשנת 1,944, בגיל חמש עלה לארץ, אמי נולדה ב-1,954 ברמת גן .
לאבי היו כמה אירועי לב, ונפטר בשנת 2,006, ואמי שתוודא לחיים ארוכים כיום היא בת 60, מנהלת גן ילדים בחסותה.
את בעלי הכרתי שהייתי בגיל 22 ,בסופר שנקרא סלטי בנצי המוקם ברעננה, בעלי גילי היה מנהל משמרת ,ערב אחד הציע לי לצאת אתו לארוחת ערב, מאז אנחנו ביחד ,יצאנו 5 שנים, ונשואים 14 שנים.
כיום אני עובדת בחברה שנקראת צ'יטה שליחויות בתפקיד של מנהלת תפעול ראשית של אזור גוש דן.
אני עובדת בחברה כבר שבע שנים מאוד נהנית מהעבודה.
מגדלת שני ילדים מקסימים מתן ועידן.
מתן נולד בשנת 2,000 כיום הוא בן 13
ועידן נולד בשנת 2,003 כיום הוא בין 11.
אני מאחלת לילדיי בריאות ושיהיו מאושרים, שילכו תמיד בדרך הנכונה כפי שחונכו, ושידעו לבחור את החברים הראויים להם.
ראיון עם אבי גילי
שמי גילי נולדתי בתאריך 3.9.1,977 בבית החולים הקריה בתל-אביב יש לי 3 אחיות, רחלי נולדה בשנת 1,980 לאחר מכן נולדה מלי בשנת 1,981. לאחר חמש שנים בשנת 1,986 נולדה אחותי הקטנה ושמה צופיה. אני האח הבכור במשפחה.
כולנו נולדנו בבית-חולים הקריה.
גרתי בבת-ים ולמדתי בבית ספר יסודי עקיבא, בגיל תשע עברנו להתגורר בפתח תקווה בשכונת כפר-גנים עברתי לבית ספר יסודי יבנה בפתח-תקווה, לאחר שלוש שנים בגיל 13 עברתי לישיבת נחלים עד גיל 18.
גדלתי בבית דתי חובשי כיפות סרוגות .
אבי נולד בתל-אביב בשנת 1,953 ואיימי נולדה בירושלים בשנת 1,951.
אבי עובד כנהג אוטובוס בחברת קווים, ואיימי עסקה בהוראה ,כיום יצאה לפנסיה מוקדמת.
שנה לפני הצבא עבדתי בסופר סלטי בנצי ברעננה בתפקיד מנהל משמרת ושם הכרתי את אשתי .
התגייסתי לצבא בשנת 1996 ושירתתי ארבע שנים עד שנת2000 בחיל השריון בתפקיד מפקד טנק
שירתתי במקומות רבים בלבנון , ברמת הגולן ובשטחים .
בשנת 1,999 התחתנתי ובשנת 2,000 נולד הילד הבכור מתן, עזבתי את צבע הקבע מכיוון ולא הייתי מוכן להיות אבא של שבתות בלבד. רציתי להיות מעורב בגידול הילדים.
כיום אני עובד בחברת קרביץ בתפקיד מנהל תפעול ארצי, מרוצה מאוד מתפקידי.
מגדל שני ילדים מקסימים מתן בן ה-13 ועידן בן ה-11.
אני מאחל לילדיי שיצליחו בכול מעשה ידיהם, בלימודים ובכול מה שירצו. אני מאחל להם בריאות ואושר.
ראיון עם אחי עידן
שמי עידן נולדתי בתאריך 13.3.2003 בבית החולים בלינסון בפתח-תקווה.
היום אני בין 11, אני לומד בבית הספר "אשכול" בראש העין. יש לי המון חברים ואני אוהב ללכת לבית הספר.
אני מאוד אוהב להיפגש אחר הצהריים עם חברים ,ואני תמיד זה שיוזם מפגשים חברתיים.
בימי שלישי ושישי הולך לפעולה בצופים שזה מאוד כייף לי ,וממלא לי את השבוע.
אני ומתן אחי לפעמים לא מסתדרים, קצת רבים, אבל זה מנהג של כול האחים
העיקר שאנחנו אוהבים.
אני יכול לספר לו המון דברים על עצמי והוא יודע לשמור בסוד ואפילו מייעץ.
יש לי משפחה מאוד כיפית מטיילים המון ,ומבלים, מאוד כייף לי להיות בן ואח למשפחה מהממת כזו.
אני מאחל למתן אחי בריאות ואושר, בהצלחה בלימודים ובעיקר עם החברים.
ראיון מורחב עם סבתא יהודית(אימא של אבא).
היא למדה בירושלים יסודי ותיכון ולאחר מכן עשתה שירות לאומי בכפר עציון
והמשיכה לאחר מכן את לימודים באוניברסיטה "בר אילן" בחינוך ופסיכולוגיה.
בסיום לימודיה הכירה את סבא שמעון ובשנת 1976 הם התחתנו.
נולדו להם ארבעה ילדים:
אבא שלי גילי הבכור ואחריו שלוש בנות - דודתי רחלי, מלי וצופיה.
כיום היא סבתא ל 5 נכדים – אני הנכד הבכור, אחי עידן ובנות דודתי: נעם, אביה בתיה וניצן.
בילדותה בירושלים עברה את חווית מלחמת ששת הימים ועל כך סיפרה לי:
בשנת 1967 בהיותי בת 14, תלמידת כיתה ט' בביה"ס התיכון "אוולינה דה רוטשילד" בשעה 8:00 בבוקר באמצע שיעור אנגלית, נשמעה צפירה בביה"ס, כולנו הרמנו ראש בבהלה והמורה ברוגע אמרה: " בנות חמודות הירגעו ושבו במקומותיכן עד שנקבל הוראות ברמקולים"
לא עברו מספר שניות ונאמר בכריזה לרדת למקלטים במהירות וזהירות.
הצפירה לא הייתה לי דבר חדש לנו כיון שגרתי בשכונת אבו-תור (שבשמה הישראלי נקראת גבעת חנניה) הצמודה לגבול עם ירדן ומדי פעם בערבים הינו שומעים את הצפירה שהייתה לאזהרה וכוננות. אך הצפירה הזאת בבוקר 06.06.1967 הייתה חזקה וברורה והחשש מהגרוע מכול עלה: פרצה מלחמה.
כול תלמידי ביה"ס ירדו למקלטים, המורים ניסו להרגיע, חילקו ממתקים ושרו שירים ולאט לאט פוזרו התלמידים לבתיהם כאשר בני המשפחות מגיעים לקחת אותם.
לקראת ערב נשארנו עם מורה ומנהל ביה"ס רק 4 תלמידות: אחותי אני ו2 שכנות שלא יכולנו להגיע לביתנו כיון שגרנו בסמוך לגבול.
בשעה 20:00 הגיע אחי הבכור ואסף אותנו לביתו בשכונת רחביה. הדרך לביתו הייתה מפחידה,
רצנו בצמוד לקירות וברקע נשמעו קולות הכדורים שנורו מימין ומשמאל.
במקלט אצל אחי הינו 6 ימים עד לסיום המלחמה ביום שישי ה 12.6.1967.
ביום שישי ששבנו הביתה להורי שמענו כי החילים שעברו בדרכם לכיבוש הכותל המערבי עברו דרך בית הורי ואמי חילקה להם עוגיות ושתיה וביקשה שבסיום הכיבוש יעברו דרכה לומר שלום ולראות שהם בריאים ושלמים. בסיום המלחמה חזרו החילים לבקר את אמי והביאו לה תרמיל פגז של תותח שמשמש עד היום כעציץ בבית אחי הבכור.
ביום השבת שלמחרת בשעה 3 לפנות בוקר העירו אותנו הורי וצעדנו עם עוד רבים בדרך ששוחררה בדרכנו לראות בפעם הראשונה את הכותל המערבי.
הצעידה הייתה ארוכה ומרגשת מאוד, עד שהגענו לשביל צר וארוך שבצדו הימני נראה הכותל.
כולם ניסו להגיע ולגעת בקיר, עמדו בוכים ומתרגשים מול הכותל ופרצו בשירה אדירה.
ראיון עם אמי רויטל
שמי רויטל נולדתי ב5.4.1975 בבית החולים "מאיר" בכפר-סבא. יש לי 4 אחיות ואח אחד. אחותי הגדולה נעמי נולדה ב-1,972 כעבור שלוש שנים ,נולדתי אני ב-1,975לאחר מכן נולדה אחותי פרח ב-1,976, וכעבור שנה נולדה אחותי ענבר ב-,1,977 ולאחר שנה נולדה אחותי איילה ב-1,978, אחי הקטן נולד לאחר שש שנים ב-1,984.
כולנו נולדנו בכפר-סבא בבית החולים מאיר. שם משפחתי לפני הנשואים היה דניאל.
בצעירותי הייתי ילדה מאוד חברותית ואהובה על כולם, אהבתי מאוד מפגשים חברתיים, ובילויים בשעות הפנאי.
למדתי בבית ספר יסודי רמז בכפר-סבא סיימתי בהצטיינות, לאחר שש שנים עברתי לחטיבת שז"ר בכפר-סבא וגם סיימתי בהצטיינות ,למרות הקשיים שהיו לי הגעתי להישגים גבוהים בלמידה , והכול בכוחות עצמי.
לאחר שלוש שנים למדתי בתיכון שפירא שנחשב לתיכון ברמה גבוהה.
לאחר שסיימתי את לימודיי אבי חלה ,ולהורים היה עסק בכפר-סבא ההורים אילצו אותי לא ללכת לצבא ולעזור בעסק לטובת פרנסה ,לא הייתה לי ברירה אלה לתפוס את העסק ולנהל אותו ,משם לקחתי את כול הניסיון לחיים והבגרות.
בגיל 22 החלטתי לסגור את העסק ולחיות חיים נורמטיביים, אבי מאוד כעס הבטחתי שאמצא עבודה ויעזור בפרנסת המשפחה, וכך היה.
אבי נולד בעיראק בשנת 1,944, בגיל חמש עלה לארץ, אמי נולדה ב-1,954 ברמת גן .
לאבי היו כמה אירועי לב, ונפטר בשנת 2,006, ואמי שתוודא לחיים ארוכים כיום היא בת 60, מנהלת גן ילדים בחסותה.
את בעלי הכרתי שהייתי בגיל 22 ,בסופר שנקרא סלטי בנצי המוקם ברעננה, בעלי גילי היה מנהל משמרת ,ערב אחד הציע לי לצאת אתו לארוחת ערב, מאז אנחנו ביחד ,יצאנו 5 שנים, ונשואים 14 שנים.
כיום אני עובדת בחברה שנקראת צ'יטה שליחויות בתפקיד של מנהלת תפעול ראשית של אזור גוש דן.
אני עובדת בחברה כבר שבע שנים מאוד נהנית מהעבודה.
מגדלת שני ילדים מקסימים מתן ועידן.
מתן נולד בשנת 2,000 כיום הוא בן 13
ועידן נולד בשנת 2,003 כיום הוא בין 11.
אני מאחלת לילדיי בריאות ושיהיו מאושרים, שילכו תמיד בדרך הנכונה כפי שחונכו, ושידעו לבחור את החברים הראויים להם.
ראיון עם אבי גילי
שמי גילי נולדתי בתאריך 3.9.1,977 בבית החולים הקריה בתל-אביב יש לי 3 אחיות, רחלי נולדה בשנת 1,980 לאחר מכן נולדה מלי בשנת 1,981. לאחר חמש שנים בשנת 1,986 נולדה אחותי הקטנה ושמה צופיה. אני האח הבכור במשפחה.
כולנו נולדנו בבית-חולים הקריה.
גרתי בבת-ים ולמדתי בבית ספר יסודי עקיבא, בגיל תשע עברנו להתגורר בפתח תקווה בשכונת כפר-גנים עברתי לבית ספר יסודי יבנה בפתח-תקווה, לאחר שלוש שנים בגיל 13 עברתי לישיבת נחלים עד גיל 18.
גדלתי בבית דתי חובשי כיפות סרוגות .
אבי נולד בתל-אביב בשנת 1,953 ואיימי נולדה בירושלים בשנת 1,951.
אבי עובד כנהג אוטובוס בחברת קווים, ואיימי עסקה בהוראה ,כיום יצאה לפנסיה מוקדמת.
שנה לפני הצבא עבדתי בסופר סלטי בנצי ברעננה בתפקיד מנהל משמרת ושם הכרתי את אשתי .
התגייסתי לצבא בשנת 1996 ושירתתי ארבע שנים עד שנת2000 בחיל השריון בתפקיד מפקד טנק
שירתתי במקומות רבים בלבנון , ברמת הגולן ובשטחים .
בשנת 1,999 התחתנתי ובשנת 2,000 נולד הילד הבכור מתן, עזבתי את צבע הקבע מכיוון ולא הייתי מוכן להיות אבא של שבתות בלבד. רציתי להיות מעורב בגידול הילדים.
כיום אני עובד בחברת קרביץ בתפקיד מנהל תפעול ארצי, מרוצה מאוד מתפקידי.
מגדל שני ילדים מקסימים מתן בן ה-13 ועידן בן ה-11.
אני מאחל לילדיי שיצליחו בכול מעשה ידיהם, בלימודים ובכול מה שירצו. אני מאחל להם בריאות ואושר.
ראיון עם אחי עידן
שמי עידן נולדתי בתאריך 13.3.2003 בבית החולים בלינסון בפתח-תקווה.
היום אני בין 11, אני לומד בבית הספר "אשכול" בראש העין. יש לי המון חברים ואני אוהב ללכת לבית הספר.
אני מאוד אוהב להיפגש אחר הצהריים עם חברים ,ואני תמיד זה שיוזם מפגשים חברתיים.
בימי שלישי ושישי הולך לפעולה בצופים שזה מאוד כייף לי ,וממלא לי את השבוע.
אני ומתן אחי לפעמים לא מסתדרים, קצת רבים, אבל זה מנהג של כול האחים
העיקר שאנחנו אוהבים.
אני יכול לספר לו המון דברים על עצמי והוא יודע לשמור בסוד ואפילו מייעץ.
יש לי משפחה מאוד כיפית מטיילים המון ,ומבלים, מאוד כייף לי להיות בן ואח למשפחה מהממת כזו.
אני מאחל למתן אחי בריאות ואושר, בהצלחה בלימודים ובעיקר עם החברים.
ראיון מורחב עם סבתא יהודית(אימא של אבא).
סבתא יהודית נולדה בירושלים בשנת 1952 למשפחת פרקש
כבת זקונים לאחר 5 ילדים- 4 בנים ובת.היא למדה בירושלים יסודי ותיכון ולאחר מכן עשתה שירות לאומי בכפר עציון
והמשיכה לאחר מכן את לימודים באוניברסיטה "בר אילן" בחינוך ופסיכולוגיה.
בסיום לימודיה הכירה את סבא שמעון ובשנת 1976 הם התחתנו.
נולדו להם ארבעה ילדים:
אבא שלי גילי הבכור ואחריו שלוש בנות - דודתי רחלי, מלי וצופיה.
כיום היא סבתא ל 5 נכדים – אני הנכד הבכור, אחי עידן ובנות דודתי: נעם, אביה בתיה וניצן.
בילדותה בירושלים עברה את חווית מלחמת ששת הימים ועל כך סיפרה לי:
בשנת 1967 בהיותי בת 14, תלמידת כיתה ט' בביה"ס התיכון "אוולינה דה רוטשילד" בשעה 8:00 בבוקר באמצע שיעור אנגלית, נשמעה צפירה בביה"ס, כולנו הרמנו ראש בבהלה והמורה ברוגע אמרה: " בנות חמודות הירגעו ושבו במקומותיכן עד שנקבל הוראות ברמקולים"
לא עברו מספר שניות ונאמר בכריזה לרדת למקלטים במהירות וזהירות.
הצפירה לא הייתה לי דבר חדש לנו כיון שגרתי בשכונת אבו-תור (שבשמה הישראלי נקראת גבעת חנניה) הצמודה לגבול עם ירדן ומדי פעם בערבים הינו שומעים את הצפירה שהייתה לאזהרה וכוננות. אך הצפירה הזאת בבוקר 06.06.1967 הייתה חזקה וברורה והחשש מהגרוע מכול עלה: פרצה מלחמה.
כול תלמידי ביה"ס ירדו למקלטים, המורים ניסו להרגיע, חילקו ממתקים ושרו שירים ולאט לאט פוזרו התלמידים לבתיהם כאשר בני המשפחות מגיעים לקחת אותם.
לקראת ערב נשארנו עם מורה ומנהל ביה"ס רק 4 תלמידות: אחותי אני ו2 שכנות שלא יכולנו להגיע לביתנו כיון שגרנו בסמוך לגבול.
בשעה 20:00 הגיע אחי הבכור ואסף אותנו לביתו בשכונת רחביה. הדרך לביתו הייתה מפחידה,
רצנו בצמוד לקירות וברקע נשמעו קולות הכדורים שנורו מימין ומשמאל.
במקלט אצל אחי הינו 6 ימים עד לסיום המלחמה ביום שישי ה 12.6.1967.
ביום שישי ששבנו הביתה להורי שמענו כי החילים שעברו בדרכם לכיבוש הכותל המערבי עברו דרך בית הורי ואמי חילקה להם עוגיות ושתיה וביקשה שבסיום הכיבוש יעברו דרכה לומר שלום ולראות שהם בריאים ושלמים. בסיום המלחמה חזרו החילים לבקר את אמי והביאו לה תרמיל פגז של תותח שמשמש עד היום כעציץ בבית אחי הבכור.
ביום השבת שלמחרת בשעה 3 לפנות בוקר העירו אותנו הורי וצעדנו עם עוד רבים בדרך ששוחררה בדרכנו לראות בפעם הראשונה את הכותל המערבי.
הצעידה הייתה ארוכה ומרגשת מאוד, עד שהגענו לשביל צר וארוך שבצדו הימני נראה הכותל.
כולם ניסו להגיע ולגעת בקיר, עמדו בוכים ומתרגשים מול הכותל ופרצו בשירה אדירה.
